אפליקציית וואטסאפ מזמן הפסיקה להיות רק כלי טכני להעברת הודעות. היא הפכה לכיכר העיר החדשה שלנו. אנחנו מנהלים בה את העסק, מתכתבים עם השכנים בבניין, מתווכחים בקבוצת ההורים של הגן, ומעדכנים את המשפחה המורחבת.
אבל הקלות שבה ניתן להקליד טקסט וללחוץ "שלח" יצרה תופעת לוואי מסוכנת: אצבע קלה מדי על המקלדת. אנשים נוטים לכתוב בוואטסאפ דברים איומים בלהט הרגע, מבלי להבין שבעיני החוק, הודעת וואטסאפ שקולה לפרסום כתבה בעיתון או שלוט חוצות.
כאשר ההודעה משפילה, מבזה, או פוגעת במוניטין של אדם (או עסק), והיא נחשפה לפחות לאדם אחד נוסף מלבד הנפגע עצמו. כלומר, ברגע שיש "קהל" להשמצה.
לרוב לא. כדי שתקום עילת תביעה חייב להתקיים "יסוד הפרסום" (חשיפה לצד שלישי). עם זאת, אם ההודעה הפרטית הועברה הלאה לאנשים נוספים – היא הופכת לפרסום וניתן לתבוע בגינה.
בהחלט. עצם הפצת השמועה או העברת התוכן הפוגעני לקבוצות או אנשים אחרים מגדילה את הנזק, ונחשבת לפרסום לשון הרע לכל דבר ועניין המאפשר תביעת פיצויים.
החוק מאפשר לתבוע פיצוי של עד כ-75,000 ש"ח לכל פרסום, ללא צורך בהוכחת נזק בפועל. אם מצליחים להוכיח שההודעה נשלחה מתוך כוונה ברורה להרוס ולפגוע, סכום הפיצוי יכול להגיע עד לכ-150,000 ש"ח.
לא באופן אוטומטי. האדמין לא אמור לצנזר מראש כל הודעה. אבל, אם הוא ידע על תוכן פוגעני בקבוצה, התבקש להסירו (למשל על ידי מחיקת ההודעה לכולם) ובחר להתעלם – הוא עלול לשאת באחריות משפטית.
עם זאת, בעולם המשפט, לא כל הודעה מעליבה או קללה הופכת אוטומטית לפיצוי כספי. כדי להבין אם יש בידיכם עילה להגשת תביעת לשון הרע, חשוב להכיר את ההבדלים והדקויות שהחוק דורש.
אחת הטעויות הנפוצות ביותר של אנשים שמרגישים נפגעים, היא המחשבה שאם מישהו קילל אותם או השמיץ אותם בוואטסאפ – הם זכאים לפיצוי. כאן בדיוק נכנס לתמונה המושג המשפטי החשוב ביותר בחוק איסור לשון הרע: יסוד הפרסום.
כדי שהודעה תיחשב ללשון הרע, היא חייבת להיות מופנית (או להגיע) לאדם אחד נוסף לפחות מלבד הנפגע עצמו. במילים אחרות, צריך שיהיה "קהל".
בתי המשפט בישראל מלאים בתביעות שנולדו מתוך קבוצות וואטסאפ שגרתיות לחלוטין. הנה כמה דוגמאות למצבים קלאסיים שחוצים את הגבול הפלילי והאזרחי:
סכסוכי שכנים הם כר פורה לתביעות. הודעה בקבוצת דיירי הבניין שבה שכן אחד מאשים אחר בטקסטים כמו: "משפחת כהן גונבת מים מהבניין", או "יו"ר הוועד מכניס את הכסף של כולנו לכיס שלו" – היא עילה קלאסית לתביעה. אם הדובר לא יכול להוכיח בבית המשפט שזו אמת לאמיתה (הגנת "אמת דיברתי"), הוא צפוי לשלם פיצויים גבוהים.
מקום רגיש במיוחד. לעיתים הורה מתוסכל בוחר לעשות "שיימינג" לגננת, לסייעת או חלילה לילד אחר בקבוצה, עם משפטים כמו: "הגננת הזו מתעללת בילדים ואי אפשר לסמוך עליה", או "הילד של משפחת לוי אלים ומסוכן לשאר הילדים". הצגת אדם כסכנה או כלא מקצועי בפני קהל הלקוחות שלו (ההורים האחרים) יכולה להוביל לפיצויים של עשרות אלפי שקלים.
כאשר לקוח מאוכזב כותב בקבוצת וואטסאפ של השכונה (המונה מאות משתתפים): "אל תתקרבו לאינסטלטור הזה, הוא נוכל שלוקח כסף ונעלם", זוהי פגיעה ישירה בפרנסה. במקרים אלו, בתי המשפט נוטים להחמיר, שכן מטרת ההודעה היא בפירוש לפגוע במשלח ידו של אדם.
חשוב להבין שהחוק לא נועד לסתום פיות. קיימות הגנות בחוק, כשהמרכזיות שבהן הן:
אם מישהו פרסם עליכם או על העסק שלכם הודעה משמיצה בקבוצת וואטסאפ, הפעולה הראשונה והחשובה ביותר היא לתעד. צלמו מסך (Screen Shot) של ההודעה, ודאו שרואים את שם השולח, את תאריך ושעת השליחה, ואת כמות המשתתפים בקבוצה. בשום פנים ואופן אל תמחקו את ההתכתבות ואל תענו באותה מטבע (כדי שלא תחשפו את עצמכם לתביעה נגדית).
השלב הבא הוא התייעצות משפטית. משרד עו"ד אסף דניאלי מתמחה בליווי לקוחות עסקיים ופרטיים בניהול משברים וסכסוכים, כולל ייצוג בתביעות לשון הרע במרחב הדיגיטלי. אנו נבחן את ההודעה בעיניים משפטיות, נבדוק האם מתקיים יסוד הפרסום ונמליץ על אסטרטגיית הפעולה הנכונה ביותר עבורכם, החל מהוצאת מכתב התראה לפני נקיטת הליכים ועד לניהול תביעה בבית המשפט.
ניווט מהיר
כל הזכויות שמורות לעו"ד אסף דניאלי
אפיון עיצוב ופיתוח האתר – M.MEDIA
